השבוע היתה אצלי מטופלת של שותפתי למרפאה (המגויסת למילואים), כבת 40, והלינה על כאב ראש ממושך וחזק מהרגיל. לאחר תשאול, בדיקה ודיון באפשרויות הטיפול, בתוך שיחה על שלומה הכללי, שאינו כרוך במשבר חיים ספציפי, היא פרצה בבכי. המשפחתיות בכי טוב, הפרנסה מצויה, בעלה אינו מגויס למילואים, ובכל זאת מצב רוחה עכור.
כרופא פנימי העוסק ברפואת משפחה בקהילה שנים רבות מעולם לא חוויתי מצוקה נפשית כה רבה בקרב מטופלי כמו בתקופה הזו שלאחר השבת הארורה בשבעה באוקטובר. תסמינים של חרדה ודיכאון, הפרעות שינה, תסמינים פסיכוסומטים ותסמינים המתאימים להפרעת דחק חריפה, שתהפוך להפרעת לחץ פוסט טראומטית בהיעדר טיפול מתאים ובזמן.
מצבם של מטופלים עם הפרעות קיימות מידרדר. כמות נוגדי החרדה והדיכאון שרשמתי בחודשיים האחרונים היא חסרת תקדים. המטפלים בילדים מדווחים על נסיגה התנהגותית והתפתחותית. אלימות במשפחה ובמרחב הציבורי הופכת סכנה ממשית.
השחיקה של רופאים מטפלים גבוהה במיוחד. מנגד, המשאבים העומדים לרשותנו לתמוך ולטפל מידלדלים. הפגישה עם רופא המשפחה, ככל שיש ביכולתנו לתת כלים להתמודדות ראשונית, היא כפלסטר על גידול ממאיר
אל המשבר הנוכחי הגענו חבוטים, המטופלים והמטפלים כאחד, ממשברי השנים האחרונות. כולם תוצאה ישירה של פעולות הממשלה, ולא גזירת גורל או כוח עליון. ההפיכה המשטרית הפכה את הקרביים להמונים. הסגרים, הבידודים וסגירת מערכת החינוך בקורונה, פעולות חסרות כל בסיס מקצועי, גרמו על פי מחקרים לפגיעה בבריאות הנפש, בעיקר אצל ילדים ובני נוער. הפגיעה בפרנסה ובכלכלה נותנת אף היא אותותיה באנשים. לממשלה יש אם כן אחריות כפולה בהיותה גם המחולל של המצוקות וגם האחראית למתן מענה להן.
בתוך כל אלה, השחיקה שלנו כרופאים מטפלים גבוהה במיוחד. מנגד, המשאבים העומדים לרשותנו לתמוך ולטפל הולכים ומידלדלים. הפגישה הקצרה עם רופא המשפחה, ככל שיש ביכולתנו לתת כלים להתמודדות ראשונית, היא כפלסטר על גידול ממאיר. כמוה שיחות הטלפון עם פסיכותרפיסטיות בקווי החירום שנפתחו.
אם לפני זמן מה עוד היה באפשרותי להפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר והמטופל היה מצליח לקבל תור לעוד מספר חודשים, היום זה בלתי אפשרי. לא רק במערכת הציבורית אלא גם באופן פרטי. הטיפול הנפשי שניתן עד כה לאוכלוסיות המיוחדות של הניצולים והמפונים, שמצבם קשה לאין ערוך מזה של האוכלוסיה הכללית, היה בזכות מתנדבים והמאמץ הזה, הראוי לכל הערכה, הולך ומסתיים. גם מתנדבות צריכות להתפרנס.
שומה על הרשויות להבין את חשיבות החוסן הנפשי לקיומנו כמדינה וכחברה. ברמה הלאומית, החוסן הזה תלוי במנהיגות ראויה שיש בה אמון, אמפטיה ודאגה כנה ומעשית לרווחת האדם. תשדירי פרסומת ממשלתיים המציגים אחדות מזויפת והפניה לקווי חירום הם לעג לרש
עם ישראל נתון בטראומה מתמשכת, ורבים רבים לוקים בתסמונת דחק פוסט טראומטית. חוסנה של החברה הישראלית התערער. שומה על הרשויות להבין את חשיבות החוסן הנפשי לקיומנו כמדינה וכחברה. ברמה הלאומית, החוסן הזה תלוי במנהיגות ראויה שיש בה אמון, אמפטיה ודאגה כנה ומעשית לרווחת האדם. היבט זה טעון שיפור רב. תשדירי פרסומת ממשלתיים המציגים אחדות מזויפת והפניה לקווי חירום הם לעג לרש.
ברמה האישית, הכרחי לדאוג לבטחון אישי, לקשרים חברתיים, לרווחה בסיסית ולתמיכה מקצועית אכפתית וקשובה. והנה, מערכת בריאות הנפש נמצאת בקריסה מתמשכת וגוברת וכמוה מערכת הרווחה.
ברמה הבריאותית, דרושה תכנית לאומית לחוסן ובריאות נפשית. תכנית כזו יכולה לכלול מרכיבים שונים. מסמך מקיף בענין פוסט טראומה, שחובר לבקשתי על ידי חברת מדינט, שראתה בעבודה שליחות ועשתה אותה ללא תמורה, מונח על שולחנם של קובעי המדיניות ויכול לשמש בסיס לסקרים שיכולים לספק תמונת מצב ולהתערבויות אפשריות.
ייתכן שניתן לאתר באופן יזום אנשים הזקוקים להתערבות מקצועית. גישות פחות קונפורמיסטיות של גוף ונפש, כדוגמת מיינדפולנס, יכולות להציע תמיכה והפגת מתחים לקהל רחב. התגייסות של החוגים לפסיכולוגיה ולעבודה סוציאלית באוניברסיטאות ובמכללות עשויה להגדיל את מספר המטפלים הזמינים לציבור, כמו גם הקמת קבוצות טיפוליות ותמיכה מרחוק.
הבעיה בארגון ותפעול תכנית לאומית לחוסן ובריאות היא שמשרדי הממשלה מתקשים לתפקד. ייתכן שהחברה האזרחית, שנטלה על עצמה את תפקידיהם בשלב האקוטי של המלחמה, תצטרך להתארגן גם לכך בהמשך. אני כרופא מטפל זקוק למענה זמין ונגיש למען המטופלים שלי.
הכותב הוא מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי, מרצה בתכנית לניהול מצבי חירום ואסון, ממקימי צוות הטיפול במגיפות, רופא מחוזי ומנהל מחוז לשעבר בקופות חולים
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
