ניהול קליני בקהילה וסיכון התאבדות בעקבות שחרור מאשפוז פסיכיאטרי

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת BJGP Open, החוקרים ביקשו לשפר את ההבנה כיצד אנשים המשוחררים מאשפוז פסיכיאטרי נתמכים על ידי רפואת הקהילה במהלך המעבר.

החוקרים ערכו מחקר מקרה-ביקורת מקנן תוך שימוש ברשומות של טיפול ראשוני ומשני באנגליה כדי לבחון אנשים שמתו תוך שנה משחרורם מאשפוז פסיכיאטרי בין 2001 ל-2019. כל מקרה הותאם לעד 20 אנשים משוחררים שבחיים בהתבסס על גיל, מין, חוסר טיפול, ומיקום. החוקרים תיארו דפוסי התייעצות, מרשם לתרופות פסיכוטרופיות והמשכיות הטיפול באנשים שמתו מהתאבדות ובאלה ששרדו. החוקרים חישבו יחסי סיכונים מותאמים עבור מגוון של משתנים ברפואת הקהילה ומשתנים קליניים.

תוצאות המחקר הדגימו כי למעלה מ-40% מהחולים שמתו תוך שבועיים ו-80% שמתו מאוחר יותר עברו לפחות ייעוץ ראשוני אחד. עם זאת, עדויות לתקשורת בהקשר לשחרור עם בית החולים היו נדירות. רציפות הטיפול בתוך הקהילה הייתה גבוהה יחסית. אלה שהתאבדו היו בסבירות נמוכה יותר להתייעץ תוך שבועיים מהשחרור (יחס סיכויים מותאם 0.61 [0.42-0.89]), סבירות גבוהה יותר להתייעץ בשבוע שלפני המוות (יחס סיכויים מותאם 1.71 [1.36-2.15]), לקבל מרשמים למספר סוגי תרופות פסיכוטרופיות (יחס סיכויים מותאם 1.73 [1.28-2.33]), לחוות אשפוז חוזר ולקבל אבחנה מחוץ להגדרה 'מחלת נפש חמורה'.

החוקרים סיכמו כי לרופאי משפחה יש הזדמנויות להתערב ועליהם לתת עדיפות למטופלים שחווים מעבר מאשפוז פסיכיאטרי לשחרור.

מקור:

Primary care contact, clinical management and suicide risk following discharge from inpatient mental health care. Rebecca Musgrove, Matthew J Carr, Nav Kapur, Carolyn A Chew-Graham, Faraz Mughal, Darren M Ashcroft, Roger T Webb. BJGP Open 12 June 2024; BJGPO.2023.0165. DOI: 10.3399/BJGPO.2023.0165