מתמחי רפואה פנימית דנים במטרות הטיפול של המטופל כחלק מהייעוץ הראשוני שלהם. מתמחים שונים תיארו חוסר ניסיון, אי נוחות כללית, הוראה פורמלית מוגבלת ואי ודאות פרוגנוסטית כמחסומים לשיחות GOC יעילות. מגיפת הקורונה המוקדמת הביאה לשינויים מהירים במערכת הבריאות ברמה האישית, המערכתית וברמת המטופל שעלולים להחריף ו/או להכניס מחסומים חדשים לשיחות של מתמחי רפואה פנימית.
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת Journal of Palliative Care, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון כיצד מגיפת הקורונה המוקדמת אתגרה את יכולתם של מתמחי הרפואה הפנימית לנהל שיחות GOC יעילות.
החוקרים השתמשו בגישת תיאוריה מבוססת קונסטרוקטיביסטית, בה המשתתפים (11 משתתפים) השלימו ראיון חצי מובנה. איסוף וניתוח נתונים התרחשו בו זמנית באמצעות קידוד פתוח ותהליך השוואה מתמיד. הראיונות הושלמו עד שלא זוהו נושאים חדשים.
המתמחים תיארו בעצמם את שיחות ה-GOC שלהם ב-5 שלבים: נורמליזציה של השיחה, הצגת המהלך הקליני הצפוי, דיון בתוכניות טיפול אפשריות, חקירת ערכי המטופל ומתן המלצה מדי פעם. מתמחים תיארו הוראה מובנית מוגבלת סביב שיחות GOC ובמקום זאת הסתמכו על מודל לחיקוי שנצפה ותרגול עצמי כדי לחדד את כישוריהם. המתמחים תיארו תחושת דחיפות מוגברת לקיים שיחות GOC עקב חוסר הוודאות של המהלך הקליני והפוטנציאל להידרדרות מהירה של חולים עם COVID-19. מתמחים זיהו את מדיניות המבקרים כמגבילה וכגורם שמהווה מחסום משמעותי שתרם לתחושות של דה-הומניזציה. המתמחים הרגישו שהמגבלות הללו השפיעו על שיחות ה-GOC שלהם ועלולות לגרום לתוכניות טיפול סותרות שגרמו למצוקה מוסרית.
החוקרים הסיקו כי הצגת מודל רעיוני הכולל הוראה הקשורה ל-GOC, מודל חיקוי חיובי ולמידה חווייתית כדי לתמוך בחינוך לשיחה של GOC בחינוך רפואי שלאחר התואר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
