צוותי הרפואה בבתי החולים ובקהילה מתמודדים באופן מעורר השתאות עם התחלואה בקורונה, במסירות יוצאת דופן ובפתיחות להזדמנויות באופן הטיפול בחולי הקורונה ובכלל המטופלים, כמו השימוש ברפואה מרחוק ועוד. בצד ההזדמנויות הללו, ובעוד הם זוכים בינתיים מהמערכת רק להצדעה סמלית ריקה מתוכן אמיתי וממשאבים חיוניים, מתפתחות בעולם הרפואי מגמות מטרידות שראוי להיות מודע אליהן ולבחון אותן מקרוב.
המגמה האחת היא של חד מימדיות ומשטור של הטיפול הרפואי במחלת הקורונה, הפוגעת בחשיבה הקלינית. העיסוק האינטנסיבי במחלה אחת משטח ומרדד את הגיוון הקליני, והדבר מורגש בקרב הצוותים הנושאים בעיקר הנטל: המחלקות הפנימיות בבתי החולים ורפואת המשפחה בקהילה. נוסיף על כך את המשטור האגרסיבי של הטיפול הרפואי באמצעות הנחיות אינסופיות, לא תמיד הגיוניות, המונחתות על הרופאים חדשות לבקרים ממשרד הבריאות, ונקבל פגיעה בערכי יסוד של הרפואה: החשיבה ושיקול הדעת הקליני.
כאשר ניטל מאיתנו שיקול הדעת הקליני ואבחנת מחלת קורונה נקבעת רק על סמך בדיקת מעבדה, בעייתית בדרך בה היא מבוצעת, במנותק מההקשר הקליני של הסתמנות (האם יש מחלה אחרת ברפואה שבה החולה מוגדר "חולה מאומת"?) וכאשר מעודדים בדיקות המוניות בלי קשר ל-Pre test probability, מתקבלת פגיעה בתהליך הבסיסי ביותר של האבחון והסקת המסקנות הרפואיות.
בעת התפרצות המונית יש צורך בהנחיות מרכזיות להאחדת האבחון והטיפול, אבל הכרחי שבגיבושן יישקלו היבטים של עשייה רפואית ושלכתיבתן יהיו שותפים רופאים מהשטח שמבינים על בשרם את ההשלכות
וזאת לדעת: הפער בין ערכי הליבה של המקצוע לבין האפשרות ליישמם בפועל הוא הגורם העיקרי לתופעת השחיקה בעבודה, המכה קשות בצוותי הרפואה בשנים האחרונות בעולם וביתר שאת בימי קורונה. העמקת הפער בין ערכי המקצוע לאפשרות ליישמם בפועל מעצים עוד ועוד את השחיקה בעת הזאת. כן, בעת התפרצות המונית יש צורך בהנחיות מרכזיות להאחדת האבחון והטיפול, אבל הכרחי שבגיבושן יובאו בחשבון היבטים אלה של העשייה הרפואית, ושלכתיבתן יהיו שותפים רופאים העובדים בשטח ומבינים על בשרם את ההשלכות.
מגמה מדאיגה נוספת בעולם הרפואה והמדע בכלל בעת האחרונה היא של סטייה מערכי יסוד של חשיבה מדעית והידרדרות בפתיחות לדיון מקצועי, עד כדי השתקה וסתימת פיות לדעות שונות. גישות שונות להתמודדות עם הנגיף נתמכות בספרות מדעית ענפה ועדכנית ובהמלצות ארגון הבריאות העולמי. מעל 50 אלף מדענים ורופאים ברחבי העולם חתמו על הצהרה ("הצהרת ברינגטון") המתנגדת למדיניות הסגרים ומדגישה את האוטונומיה של הפרט וזכויותיו. שאילת שאלות בסיסיות ודיון מקצועי פתוח וער בעת שכזאת חשובים ביותר כדי להיפתח לאפשרויות נוספות ועל מנת שלא ללקות בקיבעון חשיבתי, בחשיבה קבוצתית וב"ראיית מנהרה".
כאשר דעות מהקו הממסדי אינן מובאות לדיון עם מקבלי ההחלטות, ואנשי המקצוע המוערכים המבטאים אותן מוקעים כ"מכחישי קורונה" ו"מתנגדי חיסונים", המטרה המשותפת למגר את המגיפה אינה יוצאת נשכרת
הצורך בהתגייסות של מדענים ורופאים בשעת חירום חשובה מאין כמוה. היא המאפשרת לפתח טיפולים חדשניים במהירות שיא והיא הנמצאת בבסיס הנכונות לעבוד ימים כלילות למען המטופלים. אבל כאשר ראייה צרה, זלזול בחירויות הפרט, פשרות בנוגע לאוטונומיה של המטופל והרשאות חירום לשימוש נתונים בימים אלה לפרשנות מרחיקת לכת, והמבחן האתי הבסיסי ברפואה האומר "ראשית לכל, אל תזיק" הולך ונשכח - אזי כמו שאומרים: "יוסטון, יש לנו בעיה". כאשר מחקרים מוצגים בחופזה וללא בקרת עמיתים מספקת ובהמשך פרסומם נמשך - האמון של הציבור במדע מתערער, וכאשר דעות שונות מהקו הממסדי אינן מובאות לדיון עם מקבלי ההחלטות, ואנשי המקצוע המוערכים המבטאים אותן מוקעים כ"מכחישי קורונה" ו"מתנגדי חיסונים" – המטרה המשותפת למגר את המגיפה אינה יוצאת נשכרת.
ייתכן שזה פחדם של מקבלי ההחלטות מהמגיפה, ייתכן שזו חרדתם מההכרה בכישלון המביאים להתקבעות מחשבתית והיאחזות בדרך שבה פועלים כבר כמעט שנה ללא הצלחה, אחרת קשה להבין זאת. ההיבט התפיסתי הוא הקריטי ביותר בהתמודדות עם מצב משבר, וגמישות היא המפתח להצלחה.
גם אמצעי התקשורת תורמים מצידם להקצנה ולתבהלה, בעודדם כל מומחה ופרשן לעשות שימוש נרחב באוצר המילים של "החמרה", "זינוק" ו"קריסה" למען הרייטינג. על מקומם האפשרי של אינטרסים מסחריים בפרשנות שניתנת לתמונת המצב ובהקצנתה, עדיף שלא להרחיב.
בצד המסירות והיצירתיות העצומה של הצוותים הרפואיים בשטח בהתמודדות עם הקורונה, והדרישה המוצדקת מאין כמוה לתגבור מערכת הבריאות, שומה עלינו ליתן תשומת לב למגמות עומק המפעפעות אל ליבת העשייה הרפואית. בצד העיסוק בבריאות הציבור, הכרחי שקובעי המדיניות יביטו פנימה לתוך מקצוע הרפואה וייתנו את הדעת על שימורו וטיפוחו. סטייה מערכי יסוד פרופסיונליים יכולה להתקבל על הדעת בדוחק במצבי קיצון, באופן מידתי, זמני ולתכלית ראויה.
המגמות השליליות שתוארו לעיל הן בבחינת מדרון חלקלק ועלולות להיות להן השלכות ארוכת טווח על איכות העיסוק ברפואה ובמדע, על האמון החיוני ביחסי מטפל-מטופל ועל המסירות והמחויבות של הרופאים למקצוע היפה בעולם. יש מקום לדאגה מהמגמות הללו. מנהיגות רפואית תפקידה לזהות בזמן את המגמות המערכתיות בטרם יהפכו לבלתי הפיכות, ולעודד בירור של הדברים בשיח מקצועי פומבי, מאפשר ופתוח.