בכל יישובי עוטף עזה, אין אפילו מרפאה מקצועית אחת לסיוע נפשי

פורום ארגוני הפסיכולוגים פנה אתמול (ד') במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו עם העתקים לשרים האחרים ובו שב והתריע על קריסת מערך הפסיכולוגיה הציבורית וכיצד הדבר מתבטא במיוחד עתה בעקבות מתקפת הטילים מעזה.

בפנייה לראש הממשלה נאמר: "כבר תקופה ארוכה אנו מתריעים מקריסת מערך הפסיכולוגיה הציבורית ברחבי הארץ. מתקפת הטילים מעזה היא פגיעה ישירה בחוסן האזרחי".

פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית שב והדגיש בפנייתו את חשיבות השירות שאנשיו מעניקים לטיפול ואבחון פסיכולוגי בכל תחנות החיים. "בעוד הטילים נופלים בישובים שונים וכאשר נשמעים הצופרים, אנו הפסיכולוגים בשירות הציבורי מתייצבים לתת מענה. אך אין זה די. המערכת הציבורית נמצאת בתת תקינה חמורה. הנגישות לטיפול ולאבחון (במיוחד בפריפריה הגאוגרפית והאזרחית) מצומצמת. מרכזי החוסן במערב הנגב הם אשליה. תפקידם לא לתת מענה פסיכולוגי מקיף וטיפול ארוך טווח לאוכלוסיה אלא לספק מענה אד הוק לקשיים האובייקטיבים הנפשיים של האוכלוסיה הזאת בעזרת מתנדבים, פעילים קהילתיים ומעט מאוד אנשי מקצוע, שלרוב מועסקים דרך עמותות".

בפנייתם לנתניהו כותבים הפסיכולוגים: "לא ייתכן שממשלת ישראל תמשיך להפקיר את תושבי הנגב. בכל יישובי עוטף עזה אין אפילו מרפאה מקצועית אחת לסיוע נפשי. יש רק שירותים פסיכולוגיים פרטיים הפועלים תחת עמותות, עם תקציבים מוגבלים שמעניקים טיפולים קצרי מועד.  לא ייתכן הדבר שהמדינה מסתפקת בפתרון פלסטר בדמות מרכזי חוסן. יש להם כמובן חשיבות, אך הם רחוקים מלהיות תחליף ראוי למרפאות בריאות הנפש. לאוכלוסיה הנמצאת תחת מתקפה ואיום ישיר, מגיע לקבל שירותי בריאות סבירים".

בהמשך הפנייה הדגיש פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית: "החיים תחת איום מתמשך והתמודדות עם חשיפה לגורמי טראומה הם סיכון משמעותי לבריאות הנפשית של הילדים והמבוגרים החיים במערב הנגב, אבל גם באזורים האחרים. אנו חוזרים וקוראים לפתח את מערך השירותים הפסיכולוגים הציבוריים כמתבקש ולאורך זמן. נמשיך לתת מענה לאוכלוסיה ככל יכולתנו, אך ידינו קצרות מלהושיע. בריאות נפשית איננה מותרות. זו זכות בסיסית של אזרחי המדינה. שירותים פסיכולוגיים ציבוריים מתפקדים ונגישים הם נדבך חשוב בחוסן האזרחי".

ביישובי עוטף עזה מועסקים כ-50 פסיכולוגים חינוכיים ובכל אזור הדרום כ-450 פסיכולוגים חינוכיים. במקומות רבים התקינה נמצאת בחסר של 50%-20%. גם בבתי החולים הכלליים ניתן מענה נחוץ לנפגעים באמצעות הפסיכולוגים הקליניים, הרפואיים, ההתפתחותיים והשיקומיים, אך גם כאן קיימת בעיית תקינה אקוטית.