תיאורי מקרה

תכונת הפרפקציוניזם והקשר בינה לבין הפרעות נפשיות

תכונת הפרפקציוניזם במובנה הבלתי הסתגלותי מהווה במקרים רבים בסיס פאטופלסטי להפרעות נפשיות שונות. על פרפקציוניזם, העלול להתגלות כרקע אישיותי בסיסי להפרעה נפשית

מקרה 1: ב.ש.

לפני שנים (רבות) פנה לעזרתי ב.ש., גבר כבן 31, שסבל מדיכאון עם הפרעות שינה, עייפות מתמשכת, עצב ודאגה קשה לגבי הירידה בכוחותיו. מצבו הנפשי כלל גם מרכיב אובססיבי-קומפולסיבי, שתכניו היו קשורים בעיקר לסדר וניקיון; פרטי מרכיבה האובססיבי-קומפולסיבי של הפרעתו היו, בעצם, חלק משגרת יומו, אלא שהם החמירו לאחרונה. בדיווח על אופיו בלטו תכונות כמו קפדנות ודיוק, שאיפה ומאמצים בלתי מתפשרים להיות מועיל, נערץ, בולט באיכויותיו החיוביות ולקבל אישורים, מחמאות, הכרה והוכחות לגבי מעשיו והישגיו.

ב.ש. היה נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 6, 4.5 ושנתיים - שני בנים ובת. רעייתו, הצעירה ממנו בשנתיים, הייתה מורה במקצועה. היא עבדה במשרה מלאה עד שלושה חודשים לפני פנייתם אלי, אך עקב הערעור במצבו הנפשי של בעלה וקשייו לתפקד כמקודם, היא צמצמה את שעות עבודתה.

בגיל 25, מיד לאחר שסיים בהצלחה רבה שני תארים אקדמיים, החל ב.ש. לעבוד במשרד מכובד, בו התקדם יפה בתפקידו. בעת היכרותנו שימש כסגן מנהלו וזכה להערכה ניכרת.

מעברו: הרביעי מתוך 8 ילדים, בן ראשון לאחר 3 בנות. אביו, שהיה בעל עסק צנוע, האמין מאז ומתמיד שבנו הבכור נולד להיות איש מצליח ומפורסם: רופא, עורך דין, איש מדע או בעל עסק למופת וענק. כילד ועוד לפני שהגשים את חלומותיו של אביו, היה ב.ש. תלמיד מצטיין. הוא התבלט כשקדן ומבריק ובהיותו מסור לגידול אחיו הצעירים ממנו. במקביל, היה "יד ימינו" של אביו. בגיל 15 החל לעבוד בעסק של אביו בו הגיע תוך זמן קצר לעמדה מכובדת. עם השנים, נעשה ליועצם של יתר העובדים ושימש ככתובת למציאת פתרון במצבים סבוכים. הוא נודע כאחד שמדייק ולא טועה. כולם ידעו שאצלו "מילה היא מילה". אותו יש לכבד ויש לסמוך עליו ללא יוצא מן הכלל. חלק משמעותי מפעילותו בעסק התבצע על חשבון משחקים עם ילדים או נערים בגילו, והוא זכה על כך למחמאות ולהערכה מכל מכריו. כינויו היה "ב.ש. המלך". עם הזמן הפך "המלך" (ללא ב.ש.) לכינוי השגור בפי כל בבית הספר ובשכונה.

אחיו ואחיותיו התקדמו במידה שהשביעה את רצונם של הוריהם. אחיותיו נעשו לגננות או לפקידות ואחיו הצעירים ממנו, שלא פנו ללימודים אקדמיים, נעשו לבעלי מקצועות שונים כמו נהג, פקיד או סוחר ברמה ממוצעת. אחד מהם עבד במסגרת עסקו של אביהם מבלי שרכש בו עמדה בולטת.

באחד מביקוריו הראשונים הסביר ב.ש. את מצבו: "לא מסוגל עוד לעמוד במחויבויותיי גם כלפי אבי וגם כלפי משפחתי, עלי להתמסר לאשתי ולילדי, מקום עבודתי דורש ממני את כולי, אין לי אנרגיות לכולם. עיסוקיי אינם מגיעים עוד לרמה בה אני מכיר את עצמי וזוכה לשבחים מכולם. אני כבר לא מה שהייתי. המלך אינו מלך עוד, הכתר נופל מראשו, ואיני מסוגל עוד להרים אותו". ואז בת זוגו הוסיפה: "כיוון שמלך לא יכול למלוך על כמה ממלכות בו זמנית; ומי אמר שהיום, כשיש לך מקצוע כל כך חשוב משלך, אישה וילדים, אתה חייב לשאת על ראשך את כתר נעוריך?"

בסובבה את מבטה אלי, השלימה את דבריה: "דוקטור, הוא פרפקציוניסט שאינו מסוגל להתפשר, כל מה שלא מושלם מציק לו, מדאיג אותו ללא הפסקה ואינו נותן לו לישון".

עם סיכום ההערכה, הוחלט על טיפול בפלואוקסטין Prozac, שהיה אז חידוש סנסציוני ומפיח תקווה. בנוסף (ומאחר שבאותה עת טרם התגלתה יעילותו הגבוהה של ה-CBT), הוא טופל בפסיכותרפיה דינאמית אקספלורטיבית. תכונת הפרפקציוניזם, שנבנתה בעיקר על בסיס השנים בהן היה "מלך מוכתר", המצליח ללא יוצא מן הכלל במעשיו, היוותה את התמה הראשית של הטיפול. עיבודה העמיד את "הקיבוע" הנושן מפני תהליך של שינוי אישיותי, שעיקרו היה ב"ריכוך" הפרפקציוניזם ו"אימוץ" תכונות של גמישות ושל יכולת להתפשר. השיפור היה איטי יחסית, אך התמתנות באישיותו הפרפקציוניסטית ושיפור בדיכאונו נצפו בכל זאת כעבור ארבעה - חמישה חודשי טיפול.

אחרי ב.ש. הזדמן לי להכיר פרפקציוניסטים נוספים, שפנו לעזרה בגלל הפרעות נפשיות שונות; היו ביניהם כאלה שעל אף מודעותם לתכונתם זו, לא העלו על דעתם את אפשרות הקשר בינה לבין הפרעתם הנפשית, והיו מעטים שכלל לא היו מודעים אליה.

 הפרפקציוניזם - תכונת אישיות רבת פנים

מספר תכונות האישיות שהתפרסמו לאורך השנים גבוה משיעלה על הדעת. רק חלקן זכו למחקרים ולהבנה מעמיקה. באחד מפרסומיו של הפסיכולוג האמריקאי גורדון אלפורט Gordon Allportי(1897-1967), הנודע כאחד מראשוני העוסקים בפסיכולוגיה של האישיות, מדווח שבמילון מסוים של השפה האנגלית מצויות יותר מ-4,000 מילים, המעורבות בתיאור סוגי האישיות (1). כדאי אולי לציין שגישתו של אלפורט לנושא, שזכתה לעניין רב, לא התבססה דווקא על תורתו הפסיכואנליטית של פרויד. ברשימה "צנועה יחסית", המופיעה בגוגל והמכונה "Primary Personality Traits", ישנן 638 תכונות אישיות, המסווגות לשלוש קבוצות: חיוביות, ניטרליות ושליליות. הפרפקציוניזם מצוין בה כמס' 146 מתוך 234 התכונות האישיות החיוביות.

לעומת עושרן המרשים של הרשימות מסוג זה, ה"מודל של חמש התכונות הגדולות של האישיות - Big Five Personality Traits", המקובל ביותר כיום, מגביל עצמו לחמש תכונות אישיותיות בלבד: 1. מופנמות מול מוחצנות 2. נועם הליכות 3. מצפוניות 4. יציבות רגשית ו 5. נוירוטיות - נוירוטיציזם. בראשי תיבות (נוטריקון) באנגלית הן ידועות בתור "OCEAN", ז.א.Openness, Consciousness, Extroversion : Agreeability, Neuroticism. לתכונות אלה השפעה ניכרת על אישיות האדם, אופן התנהגותו, סדרי עדיפויותיו, עיסוקיו וגישתו לבעיות ולנושאים שונים.

בין המומחים בפסיכולוגיה של האישיות, שפיתחו את מודל "חמש התכונות האישיות הגדולות" ידוע הפסיכולוג הגרמני-בריטי הנס אייזנק Hans Eysenckי(1916-1997), שעסק בחקר האינטליגנציה והאישיות. בראשית עיסוקו בנושא זה, הוא תיאר את מודל שלוש (ולא חמש) תכונות האישיות, אותו פרסם בשנת 1975 (2) וגם בראשית שנות התשעים של המאה שעברה. שמו המקוצר של מודל זה היה PEN, ז.א. Psychoticism, Extraversion, Neuroticism. אייזנק לא הסתפק בתיאור אותן תכונות, אלא אף טען שיש להן בסיס ביולוגי ושיער שגורם גנטי עומד מאחריהן.

למען האמת, יש להוסיף שבין הראשונים שנתנו את דעתם לנושא התכונות האישיותיות, היה קרל גוסטב יונג (1875-1961), אשר הדגיש את מימד המופנמות-מוחצנות כמתאר תכונת אישיות ו"עמדות חברתיות". דבריו לגבי הנושא אומצו מאוחר יותר על ידי חוקרים אחרים, שצירפו אליהם מספר ערכים נוספים; מקצתם נכללו במודל חמש התכונות - OCEAN שהוזכר לעיל (מתוך Big Five Personality Traits :Wikipedia).

תכונת הפרפקציוניזם (האחראית על האישיות הפרפקציוניסטית), ש"קופחה" בזמנו, זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב מרבית. ומאחר שבעבודתי הקלינית נתקלתי בלא מעט מקרים בהם היא נראית כבסיס, חלקי לפחות, להתפתחותן של הפרעות נפשיות, בחרתי לציין את חשיבותה. אנסה להעביר בהמשך את היבטיה השונים אך מקודם אציין את אפשרות חשיבותה הפאטופלסטית.

המושג Pathoplasticity מתייחס להשפעת סגנון האישיות על אופיין של ההפרעות הנפשיות; הכוונה היא לכך שהפרעה נפשית מסוימת, הזוכה לאותה האבחנה אצל כמה אנשים, יכולה לשאת "מראה" קליני שונה, במידת מה לפחות, ממקרה אחד למשנהו; וזאת בהשפעת תכונות אישיותו של כל אחד מאלה הלוקים באותה ההפרעה. המרכיב הפאטופלסטי שבהפרעה מושפע על ידי הגורמים התרבותיים של האדם. הוא גם נוטל חלק ביכולת להסביר את ההפרעה בכלל ואת צורתה הספציפית בפרט, ולנבא את תגובתו של הלוקה בה להתערבות הטיפולית (3). המושג פורסם ב-1923 על ידי פסיכיאטר גרמני-אמריקאי בשם Karl Birnbaumי(1878-1950) (4).

תכונת הפרפקציוניזם יכולה להימצא  במצבים דיכאוניים למיניהם כולל בדיכאון חמור, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה - במיוחד בבולימיה נרבוזה, ועוד.

הגדרה וסיווג: אישיות המתאפיינת ברקע בסיסי של סטנדרטים קיצוניים, הנוגעים לביקורת עצמית ו/או כלפי הזולת. מתוארים בעיקר שלושה סוגי פרפקציוניזם:

  1. מופנה כלפי עצמו Self Oriented: סטנדרדים גבוהים במידה קיצונית בקשר ליכולות, ביצועים ומטרות של עצמו. מידת ההגזמה מגיעה לעתים לאבסורד כמו בדוגמה הבאה: אם (אותו הפרפקציוניסט) מצליח מאוד בבחינה, הוא נוטה להאמין שהבחינה הייתה מאוד קלה.
  2. מופנה כלפי אחרים Social Oriented: נטייה לתפוס את ציפיותיהם של האחרים כלפיו כגבוהות מדי ואת עצמו כלא ממלא אותן וכתוצאה מכך הם רואים אותו באופן שלילי. הוא לא מוצא חן בעיניהם, הם עוזבים אותו. המאמץ המתמיד למצוא חן בעיני האחרים גורם לפרפקציוניסטים מן הסוג הזה לעומס וטרחה מעבר ליכולתם, לשחיקה ולדיכאון.
  3. מופנה לפרפקציוניסטים אחרים Other Oriented Perfectionists: נטייה לנהוג בזלזול ושיפוטיות מוגזמת כלפי אחרים, שעל פי תפיסתו של הפרפקציוניסט מסוג זה, אינם ממלאים את ציפיותיו שהם יהיו מושלמים. הוא (הפרפקציוניסט מסוג זה) מתנהג כלפיהם בביקורת גבוהה ונוטה להומור תוקפני כלפיהם. ואלו נאלצים לשלם "מחיר גבוה" על קרבתם אליו.

סיווג נוסף: (פרפקציוניזם) חיובי או שלילי, בריא או חולה, הסתגלותי או בלתי הסתגלותי

עובדה מעודדת לגבי מושג הפרפקציוניזם היא שתכונה זאת אינה תמיד או בהכרח שלילית. מידע מעניין ומעמיק לגבי היבטיה החיוביים או השליליים, ניתן למצוא בפרסומיו של יואקים סטובר Joachim Stoeber - פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קנט שבארצות הברית (5,6). בין היתר הוא כתב: אני מאוד מעוניין בהבדל שבין היבטיו החיוביים והשליליים של הפרפקציוניזם וכיצד הם מתקשרים לרגשות ומוטיבציה, לתחושת הרווחה ולביצועים במסגרת הלימודים [1].... אני מעוניין להבין כיצד פרפקציוניסטים מסוימים מתמודדים עם העובדה, שרק לעיתים רחוקות החיים מושלמים, כיצד הם מצליחים ליהנות משאיפותיהם ולשמור על סיפוק גבוה, על אף אי השלמויות הרבות, בו בעת שפרפקציוניסטים אחרים מגיעים למצב של ייאוש... וכיצד סגנונות ההורות יכולים להשפיע על היווצרות סוג זה או אחר של פרפקציוניזם, בריא או חולה". ואגב, למושגים "חיובי" ו"שלילי" – "בריא" או "חולה", בהם מכנים שני סוגים אלה של פרפקציוניזם, שמות נרדפים: "הסתגלותי"-"Adaptive" ו"בלתי הסתגלותי"-"Maladaptive".

שני המקרים שיובאו בהמשך, בדומה למקרה הקודם (של ב.ש.), שייכים לסוג הבלתי הסתגלותי של פרפקציוניזם, העלול להתגלות כרקע אישיותי בסיסי להפרעה הנפשית.

מקרה 2: מ.פ 

בת 28, נשואה ואם לארבעה ילדים בגילאים שבין 7 לשנה וחצי, בן ושלוש בנות. גננת במקצועה. עובדת בגן שפתחה בעצמה לפני כחמש שנים. בעבודתה בו היא נעזרת בנערה בת 17 במשך כשלוש עד ארבע שעות ביום. הצהרון המשתייך לגן, מתקיים בין השעות 13:00 ל-14:30, זמן בו מ.פ הינה האחראית היחידה על קבוצה של 8-10 ילדים. הגן ממוקם בחצר מגוריה, מה שמאפשר לה "לקפוץ" מדי פעם לביתה כדי להשלים עבודות או מחויבויות שלא הספיקה לסיים לפני צאתה אל הגן. כשמזג האוויר מאפשר, היא נוהגת להוציא את ילדי הגן לחצר ולהשגיח עליהם מתוך ביתה, עת שדלתו הפתוחה לרווחה מספקת לה השגחה עליהם. בן זוגה, אברך מצטיין בלימודיו, מבלה את רוב שעות היום בכולל. עם חזרתו הביתה בסביבות השעה 19:00, הוא מנסה לעזור לה בטיפול בילדיהם, אם כי מ.פ מעדיפה לבצע בעצמה את כל הנדרש למען הילדים והבית על מנת לא לגזול מזמנו. בכל זאת, בזמן שנותר עד לכתם לישון של הילדים, היא מסכימה שבעלה ישגיח עליהם וישלים את הכנתם לשינה, על מנת שהיא "תקפוץ" לגן לחצי או לשלושת רבעי שעה. באותה עת, כאשר דלת הגן פתוחה ומאפשרת תצפית, היא משלימה במרץ משימות שלא הספיקה לסיים בשעות הבוקר. לאחר מכן, "קופצת" חזרה לביתה לבדוק אם הכול "נעשה כמו שחייבים". לאחר שילדיה הלכו לישון, בסביבות 20:30-21:00, היא "מרשה לעצמה שעה שקטה", בה היא מתמסרת ליצירת קישוטים ולעשיית סדר בגן, "החייב להיות מסודר טיפ טופ", דואגת לחדש ולהחליף חפצים שהתיישנו, מכינה תוכניות כתובות עבור היום שלמחרת וכו'. עם חזרתה הביתה בשעות המתקדמות של הערב, היא מתמסרת בעיקר לבעלה - מתעניינת בו ועומדת לרשותו בכל הרצוי לו. בסביבות השעה 6 וחצי בבוקר למחרת חוזרת התכנית על עצמה, כך בכל יום מימי השבוע מלבד שישי ושבת. סוף השבוע "עמוס במקצת". ניסיונות להיעזר בעוזרות כשלו בזה אחר זה בשל אי שביעות רצונה מאיכות עבודתן.

בפגישת ההערכה, בה העדיפה שאמה תמתין בחדר סמוך כדי שהיא (מ.פ.) לא תכביד עליה, מסרה את תלונותיה הבאות: קשיי שינה, עייפות ובעיקר תשישות. מצב רוחה ירוד, מתקשה לשמוח, תפקודה "לא כמו שהיה על אף מאמציה". מתקשה בריכוז ומדי פעם בזיכרון לגבי דברים ש"חייבת" לזכור ולבצע. מתאמצת לשמור על סבלנותה כלפי הילדים, שלה ושל הגן, שהייתה תמיד "מושלמת וזורמת"; "זה מבייש". היא חוששת ופוחדת שלא תצליח לשוב ליכולתה ולהספקיה, ושההערכה לה זכתה תמיד התמסמסה ולא תחזור עוד.

מ.פ. הייתה מסודרת היטב בהופעתה החיצונית. פניה נראו עייפות וחיוורות במקצת. באופן שאינו תואם את תחושת התשישות עליה דווחה, דיבורה היה לחוץ במקצת ושופע פרטים, כמתוך חשש שלא תספיק להשמיע את כל מה שדרוש להבנת מצבה. האפקט הנצפה עשה רושם ירוד אך היא שללה זאת וטענה ש"זה רק בגלל שבלילה שקדם לפגישה לא ישנה טוב". לא אותרו נתונים חשובים אחרים.

עם תום הפגישה ניתן היה לשמוע מפי אמה שהצטרפה אלינו, אין סוף דברי שבח על פעילותה הענפה של "מ.פ. הנהדרת" ועל כך, שמתוך "צניעות שאין כמוה", היא שכחה לבטח לדווח על העזרה הרבה שהיא מגישה לאחיותיה הקטנות ממנה.

מעברה

הבכורה בין 8 ילדים, 2 בנים ושש בנות. הייתה "יד ימינה של אימה". "כשגדלה", ז.א. בגיל 6-7, דאגה לקטנים ממנה, שהיו תלויים בה יותר מאשר באימם. על פי דברי אמה, בזכותה של מ.פ. היא יכלה ללמוד ולעבוד כמורה. אופייה נחשב תמיד כמיוחד: תורמת את כל כוחותיה למען המשפחה. אם לא הצליחה על פי ציפיותיה הגבוהות, הגיבה בעצב ו"בכתה בתוך הכרית". הסברים על כך שאין אדם המצליח תמיד לקבל ציון 100, לא שכנעו אותה.

בגיל 16 סבלה ממחשבות וממעשים טורדניים הקשורים לסדר וניקיון. היא נעזרה בטיפול משולב, פסיכולוגי, שארך כמה חודשים, ותרופתי - SSRI שהופסק באופן הדרגתי לקראת תקופת השידוכים, בהיותה בת 20.

טיפולה הנוכחי משלב טיפול תרופתי בלוסטרל, כעת 50 מ"ג/יום (לעומת 75 מ"ג בתחילת הטיפול לפני 5 חודשים) עם טיפול פסיכולוגי בשיטת הגשטלט, כעת פעם בשבוע (לעומת פעמיים בשבוע לאורך 3 חודשי הטיפול הראשונים). ההורדה המוקדמת יחסית במינון הלוסטרל נעשתה עקב שיפור במצבה, אך גם בגלל לחציה החוזרים ונשנים שהתרופה גורמת לה להרגיש "חולת נפש".

מקרה 3: פ.ב.פ.

בן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים שבין 8 ל-3, שני בנים ובת. בשש השנים האחרונות הוא משמש במשרת הוראה מכובדת, לה הוא מתמסר בקפדנות רבה. רעייתו, שבפגישתנו הראשונה הייתה בחודש השביעי להריונה, עובדת כגננת בגן ציבורי. כארבע שנים לפני פנייתו אלי, אובחן פ.ב.פ. כסובל מהפרעה דו-קוטבית. הוא טופל ב-Depalept Chronoי1,500 מ"ג/יום ו-Risperdal, שמינונו בעת פנייתו אלי היה 4 מ"ג/יום. השפעתן הייתה חלקית. גלים אפקטיביים היפומאניים עם קיצור שעות השינה, פעילות מרובה ונטייה לכעסים והתפרצויות התחלפו בדיכאונות קלים יחסית ופחות חמורים משחווה לפני נטילת התרופות.

בביקורו הראשון הוא עשה רושם די מאוזן, אך דיווח על שנתו הקצרה ועל קושי בשליטה על דחפים; כך, למשל, ימים ספורים לפני הגיעו לטיפולי, מצא את עצמו "מפליק" לבנו הבכור. דבריו בקשר לזה לווו בצער, ברגשי אשמה ובתובנה מלאה לגבי אי ההתאמה בין הטריגר לבין תגובתו אליו. הוא ציין ש"אמצעי חינוך" מסוג זה אינם מקובלים עליו ולא אופייניים לו, ולכן יש להסיק שמדובר בכשל בשליטתו, הנובע מחוסר איזון במצבו הנפשי.

מאחר שרמת הפרולקטין בדם הייתה גבוהה, הוחלט על ניסיון להחליף הדרגתית את הריספרדל ב-Abilify. הטיפול בדפלפט נשמר בהתאם לתוצאות בדיקות המעבדה. במקביל, הופנה פ.ב.פ. לטיפול פסיכולוגי משולב - פסיכודינאמי ו-CBT.

במשך מספר פגישות מעקב, שהתקיימו בקצב של פעם בשבועיים-שלושה, ניסינו גם לפענח את מקור הפרעתו הנפשית. לא נמצא מידע כלשהו, אשר יוכל לרמוז על גורמים גנטיים אפשריים.

מעברו: הבכור מבין שני בנים ומבוגר מאחיו בשלוש שנים. הוריהם העובדים בעבודות קבועות, מתוארים כמסורים וכמנהלים זוגיות הרמונית. אימו ה"פולניה" [2] על פי דבריו, נטתה תמיד לביקורת שלילית כלפי אנשים מחוץ למשפחתה, ובהשוואה אליהם התפארה במשפחתה. עם זאת, היא נהגה להדגיש את ההבדלים בין שני בניה: הבכור - פ.ב.פ. המוכשר להפליא, סומן כבעל איכויות גבוהות, כאחד ש"אף פעם אינו טועה" ושללא ספק יהיה "איש גדול". ואכן, פ.ב.פ. הצטיין בכל מעשיו ובפרט בלימודיו. אחיו הצעיר, לעומתו, נחשב כ"לא רציני". השאלה "מה ייצא ממנו?", שנשמעה תדיר מפי אימו, ריחפה תמיד באוויר.

פ.ב.פ. סיים את לימודיו התיכוניים בטרם זמנם הרגיל, ומילא את משאלת הוריו להתקבל ללימודי רפואה. הישגיו היו מעולים, אך לקראת סוף שנת לימודיו הראשונה החל לסבול מעייפות ולקה לעיתים קרובות בשפעת ובזיהומים ויראליים אחרים. בתום שנת הלימודים, החליט לעזוב את לימודי הרפואה, החלטה שגרמה לו למצוקה נפשית. הוא התגונן מפניה בפירושים על "בחירה מוטעית" ובתקוות לבחירה נכונה ופורייה יותר בהמשך. הוא התגייס לצבא בו שירת בתפקיד שלא על פי הציפיות, אלא "חסר אתגרים ובנאלי למדי". עם סיום שירותו הצבאי שקל לגשת ללימודים אקדמיים. לאחר קשיי החלטה ותקופה בה עסק ב"עבודות בעלות רמה לא פחות מכובדת מרפואה", התחיל את לימודיו האקדמיים בהוראה וחינוך. הישגיו בתחום זה היו גבוהים מאוד, אך הוא חש שהנמיך בשאיפותיו המקוריות ושאכזב את הוריו. מחשבות הקשורות לכך הטרידו אותו וגרמו לו לתחושה תמידית של חוסר נחת ושל סטרס. הפער בין שני האחים, פ.ב.פ. הגאון, הצפוי להיות "איש גדול" לבין אחיו הצעיר השובב, ש"מה יהיה איתו?", היטשטש.

כמוזכר לעיל, בגיל 26 פ.ב.פ. לקה בהפרעה דו-קוטבית.

סיכום

תכונת הפרפקציוניזם במובנה הבלתי רצוי - ולא הבריא (או השלילי - ולא החיובי, הבלתי הסתגלותי ולא ההסתגלותי), מבוססת על שילוב בין סטנדרטים אישיים גבוהים במידה קיצונית לבין נטייה לגישה של הערכה וביקורת חמורה כלפי עצמו בעיקר אך לפעמים גם כלפי אחרים (ראה את שלושה סוגי פרפקציוניזם ב"הגדרה וסיווג"). היא רב ממדית וטראנס דיאגנוסטית. במקרים רבים מהווה בסיס פאטופלסטי להפרעות נפשיות שונות כמו דיכאון, OCD, חרדה, פוביה חברתית, אינסומניה, הפרעות אכילה, חשיבה אובדנית ועוד.

על פי מחקרים מסוימים (8,9,10), סביר לראות את הפרפקציוניזם היוצר סטרס מתמשך ושחיקה, כגורם פוטנציאלי, גם ואפילו, להפרעה אפקטיבית דו-קוטבית. טענה זו מתאימה, קרוב לוודאי, למקרה 3: פ.ב.פ. בשני המקרים האחרים, 1: ב.ש. ו-2: מ.פ, נראה שהשאיפות הבלתי מתפשרות להישגים ולהצלחה, אשר הביאו אותם לעמדת "מלכות", עלו להם במחיר יקר - דיכאון עם מרכיב אובססיבי-קומפולסיבי במקרה של ב.ש. ודיכאון עם תשישות במקרה של מ.פ.

שתי נקודות חשובות שקשורות לתוכן הכתבה, לא הודגשו די.

הראשונה: לגורם ההורי יש חשיבות רבה בהיווצרות הפרפקציוניזם. הורות המגזימה בגובה הציפיות והמעבירה מסר של צורך הכרחי בעליונות שאינה משתמעת לשתי פנים, או ההיפך - הורות ביקורתית מדי או דוחה, המלמדת שאך ורק הישגים מן הסוג העליון ביותר יוכלו לרכוש תשומת לב והערכה חיובית, עלולות להוביל להיווצרות הפרפקציוניזם.

והשנייה: ברור, ידוע ומקובל שלטיפולים הפסיכולוגיים, המתקיימים במקביל להתערבות התרופתית, מקום נכבד בעזרה הניתנת למטופלים מסוגם של ב.ש. ומ.פ. פחות ידועה אולי היא חשיבותם של הטיפולים הפסיכולוגיים מסוג זה או אחר, המלווים את חלקו התרופתי של הטיפול "גם ואפילו" בהפרעה דו-קוטבית; ולכן אשמח להזכיר זאת.

ספרות:                                                                                       

  1. Kendia Cherry, The Trait Theory of Personality, 2018.
  2. Eysenck, H.J. & Eysenck, S.B.G. Manual of the Eysenck Oersonality Questionnaire, London: Holder & Staughton, 1975.
  3. Michael S. Borough, Canall O' Cleirigh, Willy Online Library, 2015.
  4. Birnbaum K, "The making of Psychosis", 1923 Themes and Variations in European Psychiatry, Bristol: John Wright, 197- 238, 2974.
  5. Stoeber, J. How other oriented perfectionism differs from self-oriented and socially prescribed perfectionism: Further findings, Journal of Psychopathology and Behavioral Assessment 37 (4): 611-623, 2015.
  6. Stoeber, J. (Ed), The Psychology of Perfectionism: Theory, Research, Applications. London: Routledge, 2018.
  7. Masson AM, Cadat M, Ansseau M, Failure effects and gender differences in perfectionism, L Encephale, 29 (2): 125-135, 2003.
  8. Corry J, Green M, Roberts G, Frankland A, Wright A, Lau P, Breackspear M, Michell PB, Anxiety, Stress and Perfectionism in Bipolar Disorder. J Affect Disord, 151 (3): 1016-24, 2013.
  9. Getinet Ayano, Bipolar Disorder: A Concise Overview of Etiology, Epidemiology, Diagnosis and Management: Review of Literatures, SOJ Psychology, 2016.
  10. Corry J, Green M, Roberto G, Fullertion M, Schofield PR, Mitchell PB, Does perfectionism in bipolar disorder pedigree mediate associations between anxiety, stress and mood symptoms? Int J Bipolar Disord, 6; 5(1): 34, 2017.

[1] אחד מעיסוקיו הראשיים של יואקים סטובר הוא הוראת סטודנטים, במסגרתה כמו גם במחקריו, הוא מתמקד לפעמים בנושא הפרפקציוניזם.

[2] אימו ממוצא עיראקי, אביו אשכנזי.

נושאים קשורים:  הפרעות נפשיות,  פרפקציוניזם,  ד"ר הלן שיינפלד,  פסיכיאטריה,  חדשות
תגובות
11.02.2019, 15:01

תודה רבה. מאמר חשוב ומלמד. איתן טמיר

14.02.2019, 17:23

מאמר חשוב ומלמד בהיבטים האבחנתיים והטיפוליים