במאמר חדש, שהתפרסם בכתב העת NEJM, הציגו חוקרים מבוסטון סיפור מקרה של חולה שסבל מגידול גסטרואינטסטינלי סטרומלי (GIST) גדול ומתת-פעילות חמורה של בלוטת התריס. באמצעות סיפור המקרה, כותבים החוקרים, הם הגיעו לממצאים המעידים כי גידולים סטרומליים גסטרואינטסטינליים גדולים עשויים לבטא ביתר את האנזים D3, שגורם לאינאקטיבציה של הורמון בלוטת התריס. במצב זה נדרש מתן מינון גבוה מאוד של תחליף הורמון בלוטת תריס. התופעה תוארה בעבר לגבי גידולים אחרים, כמו המנגיומות בילדים ודיווחים בודדים לגבי גידולים פיברובלסטיים ווסקולריים.
עוד בעניין דומה
גידולים גסטרואינטסטינליים סטרומליים אינם מגיבים לטיפול כימותרפי מסורתי, אולם מגיבים למעכבי טירוזין קינאז: אימטיניב (גליבק, פרמה אקסל) וסוניטיניב (סוטנט, פייזר). השימוש בתרופות אלו משפר את התוצאות של החולים בגידולים אלו, אולם מלווה בתופעות לוואי, כולל תת-פעילות של בלוטת התריס. מגוון מנגנונים הוצעו כדי להסביר את ההיפותירואידזם הנלווה לטיפול, בין היתר ירידה באורגניפיקציה של יוד ונסיגה קפילרית גלנדורלית, אך נראה כי המנגנון הוא רב משתנים.
במקרה זה מציגים החוקרים היפותירואידזם שמקורו בגידול עצמו. ברמה הגנטית מולקולרית, היות ש-D3 שייך למקבץ DLK1-DIO3 שעובר החתמה בכרומוזום 14q32, וכשני שלישים מה-GISTs מתאפיינים במונוזמומיה של כרומוזום 14 או אובדן חלקי של 14q, ייתכן שאובדן אפיגנטי של השתקה תורם לביטוי היתר של D3. ברמה הקלינית, ייתכן כי ביטוי היתר של D3 נובע מהטיפול בתרופות ממשפחת מעכבי הטירוזין קינאז, אולם דרוש מחקר נוסף בתחום באמצעות בדיקה של גידולים לפני ואחרי טיפול במעכבי טירוזין קינאז.
החוקרים מסכמים\ שבחולים עם GISTs גדולים, במיוחד כאשר יש תסמינים של תת פעילות בלוטת התריס, יש לבצע בדיקות חודשיות של רמות תירוטרופין, ובמקרה הצורך לטפל, במינונים גבוהים מהרגיל, בתחליפי הורמון בלוטת התריס כדי להגיע לרמה תקינה, ובכך למנוע את הסיבוכים הקשורים בתת פעילות בלוטת התריס.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט